top of page
אורן לוקסנבורג

הי אני אורן לוקסנבורג

אתם יכולים לקרוא לי לוקסי. אני אוהב להיכנס למטבח ולבשל את האוכל הכי מסובך וטעים שיש בצורה הכי פשוט שאפשר.

במשך שנים רבות הייתי שף ומנהל מסעדות בתל אביב, ואני תמיד שמח לדבר על אוכל כך שאם יש לכם שאלה אתם תמיד מוזמנים לשאול ולהתייעץ. 

הי אני אורן לוקסנבורג

אתם יכולים לקרוא לי לוקסי. אני אוהב להיכנס למטבח ולבשל את האוכל הכי מסובך וטעים שיש בצורה הכי פשוט שאפשר.

במשך שנים רבות הייתי שף ומנהל מסעדות בתל אביב, ואני תמיד שמח לדבר על אוכל כך שאם יש לכם שאלה אתם תמיד מוזמנים לשאול ולהתייעץ. 

בואו לעקוב אחרי באינסטגרם

לוגו אינסטגרם
אורן לוקסי אינסטגרם_edited.png
Capture.JPG

להאזנה לפודקאסט שלנו

פודקאסט לוגו_edited.jpg
LOGO PLAY.jpg
תמונת הסופר/תאורן לוקסי

המדריך המלא לאפיית לחם מחמצת

מדריך מפורט שלוקח אתכם יד ביד בדרך לכיכר הלחם המושלמת

 
מתכון מדריך מפורט מלא להכנת לחם שאור מחמצת בריא

אני מאוהב בלחמי שאור, לחמי מחמצת נפלאים עם קרום עבה ומתפצפץ ותוך ריחני וחמצמץ עם גוף מושלם ואווריריות משמחת.

הקסם שבלחם מושלם יש 3 מרכיבים בלבד - קמח, מים ומלח, משגע אותי כל פעם מחדש


ביום שישי אחד החלטתי לעשות מעשה, להכין לחם שאור כפי שאני מכין בכל סופ"ש אבל הפעם להכין אותו בלייב יחד עם העוקבים שלי.

אז בזמן אמת העלתי סטוריז אחד אחרי השני, שלב אחרי שלב והסברתי את כל הניואנסים החשובים בהכנת לחם מחמצת כך שתוכלו להכין אותו איתי והתגובות היו משוגעות


המון ביקשו שאכתוב את המתכון המדוייק והשלבים כדי שיהיה גם רשום אבל חשוב לי לציין - כשאופים לחם מחשבים את חומרי הגלם באחוזים ולא בגרמים. הכל מבוסס על כמות הקמח.

בדרך כלל בלחמים רכים כמו חלות ולחמניות כמות הנוזלים תנועה בין 34%-60%, בלחמי מחמצת ולחמים ארוכי תפיחה כמות הנוזלים יכולה לנוע מ-75%- ועד 120%. כלומר על קילו קמח עד ליטר ומאתיים מים.

ומלח בדרך כלל נוסיף באיזור ה-2%

וזהו, אלו המרכיבים. כמובן שאפשר לשחק עם סוגי הקמחים שישפיעו על כמות המים. אפשר להוסיף שמן כלשהו למרות שלא ממש מקובל כי השמן מרכך את הלחם ואנחנו מחפשים קרום כמה שיותר קשיח, ולהוסיף תוספות כמו אגוזים, אוכמניות וכו'. אבל 3 המרכיבים הכלליים הם הבסיס.


אז מצרף לכם וידאו של כל השלבים המדוייקים ומתחתיו ארשום גם מתכון



אז חשוב לציין - המדריך הזה מיועד למי שיש לו כבר מחמצת מוכנה. עדיין לא פרסמתי מדריך לאיך מכינים את המחמצת הבסיסית אבל יש מליון מתכונים טובים ברשת


אז מה יש לנו ?

200 גרם קמח מלא

300 גרם קמח ללחם

375 גרם + 25 גרם מים

10 גרם מלח

100 גרם מחמצת


ואיך נכין ? (דקה 0:33 עד 1:35)

נתחיל בלהוציא את המחמצת שלנו מהמקרר, וניתן לה להתעורר. הרבה אנשים מאמינים שצריך להוציא את המחמצת מהמקרר לילה קודם, לזרוק חצי ולהאכיל את המחמצת ורק אחרי שהיא מכפילה את עצמה שוב להשתמש בה.

אכן - אנחנו רוצים את המחמצת שלנו בשיאה, זה אומר שהיא הכפילה או אפילו שילשה את הגודל שלה בצנצנת שלנו. אבל חבל לי על זריקת המחמצת שלא נשתמש בה וגם ככה אחרי שמשתמשים צריך שוב להאכיל וכואב הלב על כל המחמצת שנזרקת. אני פשוט מוציא אותה בבוקר מהמקרר ונותן לה להכפיל את גודלה, הרבה פעמים המקרר שלנו לא מספיק קר והיא כבר במקרר עצמו הכפילה את גודלה (אם נגיד עבר שבוע מאז ההאכלה הקודמת) ובמקרה הזה נוציא אותה לחמש שש שעות ונראה שהיא עדיין גדלה קצת.

טיפ טוב זה לסמן את הגובה של המחמצת בצנצנת עם גומיה ישר אחרי שמאכילים אותה. כך אפשר לדעת בדיוק כמה היא גדלה מאותו הרגע. אני משתמש בשיטה הזאת ומוסיף עוד גומיה שמסמלת לי מה היה גובה המחמצת כשהיא יצאה מהמקרר.

במצב אידיאלי היינו רוצים שהמחמצת תשלש את הנפח המקורי שלה, אבל אפשר להסתפק גם רק בהכפלה.

אז בנתיים אנחנו מוציאים את המחמצת מהמקרר ונותנים לה להתחמם בטמפרטורת החדר, לשחרר את עצמותיה הדואבות ולחשוב מה היא רוצה לעשות עם החיים שלה.


אחרי 5 שעות לערך (יכול להיות גם 10) כאשר אנחנו יודעים שהמחמצת שלנו בוודאות הכפילה את הנפח המקורי שלה אפשר להמשיך לשלב הבא:


אוטוליזה (דקה 1:35 עד 3:50)

האוטוליזה זאת מילה מפחידה לפעולה מאוד פשוטה. אנחנו מערבבים את הקמח עם המים ועוזבים אותם בשקט להכיר.

אנחנו עושים את זה כי אנחנו רוצים שהקמח סופח באמת את כל הנוזלים לפני שאנחנו ממשיכים לשלב הבא, ואולי נראה לנו כשאנחנו מערבבים שהם התאחדו אבל עדיין יש מולקולות של מים שלא נספחו בקמח.

אנחנו שמים בקערה את הקמח שלנו (ניתן להשתמש בכל סוג של קמח, קחו בחשבון שקמחי שיפון וכוסמין דורשים כמויות שונות של מים, אז כדאי להתנסות עם מגוון קמחים עד שמוצאים את השילוב המתאים.

אני אוהב לשים 300 גרם של קמח מיוחד ללחם ו-200 גרם של קמח מלא

הקמח המלא באמת מלא בחומרים מזינים שעוזרים למחמצת שלנו לתפוח ולשגשג והקמח המיוחד ללחם (שנקרא בפשטות "קמח לחם") שונה מקמח לבן רגיל בכך שיש בו אחוז יותר גבוה של חלבון.

החלבון הזה הוא בעצם הגלוטן שאנחנו צריכים בשביל לקבל את הרשת בועות אוויר הנפלאה שמאפיינת את הלחמים האלה.

שמים את הקמחים בקערה ומוסיפים להם 375 גרם מים, מערבבים ביחד היטב עם כף או מזלג עד שכל הקמח נספג

עושים מהבצק כדור ומכסים אותו במגבת או שקית ניילון. הרעיון הוא שהקרום של הבצק לא יתייבש וישאר לח.

עכשיו אנחנו עוזבים את הבצק לשעה ונותנים לקמח ולמים להתידד.


המחמצת (דקה 3:50 עד 5:20)

שעה עברה וכולם בקערה חברים טובים. עכשיו זה זמן מצויין להוסיף את המחמצת.

כלל אצבע הוא להוסיף 20% מחמצת. כלומר אם היו לנו 500 גרם קמחים נוסיף 100 גרם מחמצת. אבל הינה טיפ - אם אתם רוצים התפחה יותר איטית, של יומיים שלושה, אפשר לשים הרבה פחות מחמצת אפילו 20 גרם ואם אתם רוצים התפחה מהירה אפשר להוסיף 200 גרם והמחמצת תעשה את העבודה שלה הרבה יותר מהר.

אחרי שהוספנו את המחמצת אנחנו מערבבים אותה לתוך הבצק ומטמיעים אותה טוב טוב עד כמה שאפשר. אני אוהב לפרוס את האצבעות שלי ולערבב את הבצק בקערה כאילו היד שלי היא מזלג גדול. מנסיוני זאת השיטה הכי מהירה לערבב שתי מסות עם סמיכויות שונות, ונחזור על הטכניקה הזאת גם עם המלח בשלב הבא.

אחרי שהבצק שלנו אחיד עם המחמצת, נעזוב את החבורה לעוד חצי שעה שעה, שיכירו ורק אז נוסיף מלח.

הזמן הארוך שעובר מרגע שהתחלנו את התהליך עד שהוספנו את המלח חשוב כי למלח יש שתי תכונות חשובות פה:

  1. הוא סופח נוזלים ובכך יכול להפריע למחמצת להתיידד עם הבצק

  2. הוא מעכב התפתחות בקטריאלית ועל כן המחמצת שלנו עובדת הרבה יותר לאט וטוב בסביבה מלוחה. ואנחנו עוד לא שם.

אז נכסה את הקערה ונחזור אליה עוד שעה.


המלח (דקה 7:49 עד 9:43)

עכשיו כשכולם מכירים ויצאו תקופה והכירו את ההורים אפשר להכיר להם את החבר האחרון שהוא המלח.

נהוג לשים 2% מלח כלומר 10 גרם על 500 גרם קמח אבל אפשר להתפרע ולהוסיף עד 2.5% אם אתם אוהבים יותר מלח.

מתחת לסף ה-2% הלחם טועם תפל והתפיחה שלו לא סדירה כי המלח לא מצליח להכניס את המחמצת למסגרת חברתית הולמת.

נערבב את המלח יחד עם 25 גרם המים שנותרו לנו (וביחד עם המים שהוספנו אנחנו על 400 גרם כלומר 80% הידרציה) עד שמלח נמס טוב טוב במים ואז שופכים את התערובת הזאת לתוך הקערה שלנו ומערבבים שוב בשיטה הקודמת עם אצבעות פתוחות עד שהמים החדשים נספגים בבצק הישן.

יוצרים כדור, מכסים ומניחים בצד ל-1/2 שעה.


מתכון מדריך מפורט מלא להכנת לחם שאור מחמצת בריא

קיפול ראשון (דקה 9:45 עד 11:20)

יש 2 סוגי קיפולים עיקריים הראשון נקראה STRETCH AND FOLD כלומר מתיחה וקיפול והשני נקרא COIL FOLD כלומר קיפול סליל, והם שניהם בסדר גמור, אפשר להשתמש רק באחד מהם ואפשר בשניהם.

הרעיון שעומד מאחורי הקיפולים הרבים שנקפל את הבצק הוא מתיחת הבצק, חיזוק הגלוטן וכליאת האוויר בין השכבות. ובעזרת הקיפולים שנעשה בעדינות, כל הקסם הזה יקרה.

בעצם אם תשימו לב לא לשנו את הבצק שלנו בכלל. אנחנו רגילים שאומרים שצריך ללוש את הבצק לפחות 10 דקות ורצוי עם מיקסר, כדי לפתח גלוטן ראוי בבצק אבל זה לא חובה, מרגע שהוספנו את המים, הזמן הוא זה שיגרום לגלוטן להתפתח, ואין צורך ללוש את הבצק.

עוד אציין שהבצק שלנו עכשיו ולאורך כל העבודה איתו דביק מאוד, יש לו אחוז הידרציה גבוה וקשה לגעת בו בידיים חשופות, הטוב ביותר הוא להרטיב את הידיים במעט מים ולנער את המים המיותרים ואז לתפוס אותו. כך הוא לא ידבק.

הקיפול הראשון שנעשה הוא המתיחה וקיפול. בעזרת יד אחת נתפוס את הבצק באחד מצדדיו, נמתח אותו בעדינות כלפי מעלה, (הוא כבר צריך להיות מספיק גמיש, עם מספיק גלוטן, לאפשר את הפעולה הזאת מבלי להיקרע) ונוריד אותו לכיוון מרכז הבצק. בעצם אנחנו אוספים את הבצק מהקצה למרכז ובכך מותחים את הקרום החיצוני שלו.

סיימו לעשות את המתיחות האלה עם הבצק מכל צדדיו אפשר לכסות אותו ולעזוב אותו לעוד שעה.

בזמן הזה הגלוטן שהרגע מתחנו ירגע, יתאפס על עצמו ויתן לנו להמשיך לעשות בו כרצוננו.


קיפול שני שלישי ואולי גם רביעי (דקה 11:22 עד 14:20)

הקיפול השני וכל הקיפולים שאחריו שנעשה הוא קיפול הסליל. זה קיפול שבו אנחנו תופסים את הבצק במרכז משני צדדיו ומרימים אותו ונותנים לקצה הקדמי שלו ליפול ומניחים אותו מעליו. הופכים את הקערה ב-180 מעלות לצד השני ועושים שוב את אותה פעולה. כך שיש לנו בעצם 4 שכבות של בצק אחד מעל השני.

עכשיו מסובבים את הקערה 90 מעלות ומבצעים את אותה הפעולה שוב משני הצדדים. כך שבסיומה עברנו על כל 4 הצדדים של הבצק.

את הפעולה הזאת חשוב לעשות בעדינות הבצק שלנו כבר כמה שעות טובות בחוץ, תופח ומבסוט על עצמו, וכל פעולה אגרסיבית תגרום לו להשתנק ולפלוט את האוויר שאסף בתוכו עד עכשיו.

בקיפול הזה אנחנו מרוויחים גם עוד הכנסה של אוויר שנקלע בין השכבות אותן קיפלנו.

שוב מכסים ועוזבים את הבצק במנוחה לחצי שעה.

ושוב מבצעים את אותו סוג קיפול.

כך אפשר לחזור ולעשות עוד פעמיים, שלוש. אנחנו יודעים שסיימנו את התהליך כאשר כשאנחנו מרימים את הבצק ומורידים אותו על אחד הצדדים הוא כבר "מוחזק ויציב" ולא רופס, זה סימן שהוא פיתח מספיק חוזק כדי להחזיק את עצמו וישמור על צורה גם כשנאפה אותו בתנור.

כל התהליך של הקיפולים לוקח בין 2-3 שעות שבהן רק מבצעים קיפול ועוזבים את הבצק לנוח חצי שעה.

במידה והיינו רוצים להחדיר ללחם אגוזים / אוכמניות וכו' עושים את זה בקיפול האחרון


עיצוב סופי (דקה 14:20 עד 18:40)

יש שתי אסכולות, האחת אומרת שצריך לעשות פרה-עיצוב, כלומר לפני שמעצבים את הכיכר עושים עיצוב ראשוני, נותנים לה לנוח ורק אז מעצבים אותה צורת הכיכר שנרצה לאפות. אני מדלג על השלב הזה, ולדעתי מספיק עיצוב סופי אחד.

עכשיו זאת הפעם הראשונה שאנחנו משתמשים בקמח. אני אוהב להשתמש בקמח אורז, אפשר לקנות אותו בחנויות מתמחות, בגדול מדובר באורז עגול טחון וזהו. היכולת ספיחת מים שלו הרבה יותר טובה משל קמח חיטה והלחם פחות נדבק, אבל גם קמח רגיל יעשה את העבודה. ובגלל שעברנו לקמח אנחנו כבר לא נרטיב את הידיים אלא נקמח אותם.

בשלב הזה אנחנו בעצם "מסבירים ללחם" איך אנחנו רוצים שיראה אחרי האפייה, לצורך כך אנחנו מותחים אותו בכיוון הרצוי, משתמשים בדביקות שלו עצמו כדי להדביק פינות ולעצב אותו כמו שנרצה והחשוב מכל הוא לא להיות אגרסיבים ולתת לבצק את הכבוד הראוי לו

אנחנו מקמחים את הכיכר רק מצד אחד, הצד העליון שמולנו בקערה, מקמחים בנדיבות ומקמחים גם את משטח העבודה אבל לא יותר מידי, זאת לא מסיבת קמח, זרזיף עדין של קמח רק בשביל שהבצק לא ידבק למשטח העבודה.

והופכים את הקערה על גבי הקמח ונותנים לבצק ליפול באיטיות על גבי משטח העבודה.

כשהוא יורד אנחנו מזיזים את הקערה הצידה ובעזרת יד אמיצה אך עדינה מותחים מעט את הבצק לכל צדדיו כדי להפוך אותו למלבן בצקי גדול.

עכשיו אנחנו נקפל אותו קיפול מעטפה נסתכל על הבצק ונחלק אותו בראש ל-3 חלקים לאורכו ואז ניקח את החלק השמאלי ונקפל אותו בעדינות מעל החלק האמצעי (דקה 15:39)

ואז את החלק הימני מעל שני החלקים האחרים, שוב, נהייה עדינים. ואז אפשר לתפוס את הבצק בצד שקרוב אלינו ולהתחיל לגלגל אותו על עצמו כאילו היינו עושים רולדה גדולה.

אנחנו מקבלים כיכר אליפטית פחות או יותר, כאשר משני צדדיה מבצבצים שכבות גילגול הבצק.

אנחנו צובטים את הקצוות שלו ומדביקים אותם ביחד כך שלא יראו את התפר ומהדקים את הבצק על ידי משיכה שלו על גבי משטח העבודה תוך כדי סיבוב עדין (דקה 16:35)

המתיחות האחרונות יתנו לו את החוזק שהוא צריך בשביל לשמור על הצורה באפייה.

אנחנו מקמחים את חלקו האחרון ומעבירים אותו לקערת התפחה, כשאנחנו הופכים אותו שהצד המקומח יהיה למטה. אפשר להשתמש בקערות מקצועיות או להעביר לקערה עגולה מרופדת במגבת מקומחת היטב.

בשלב הזה אם אפשר עושים עוד מתיחה אחרונה לבצק, תופסים אותו מאחד הצדדים ומותחים ומדביקים לכיוון הצד השני ואז תופסים אותו מהצד השני ומותחים לצד הראשון בשיטת הזיגזג (דקה 17:16)

מקמחים את הצד העליון של הבצק ומכסים, רצוי בשקית ניילון כיוון שאפשר לעצב אותה כך שהיא תשמור על צורה ולא תיגע פיסית בבצק ותידבק אליו, אם נכסה עם מגבת יש מצב שבלחות של המקרר היא תדבק לבצק.

נעביר את הבצק לחלק הכי קר במקרר שלנו ונתפיח אותו בכיף שלנו כמה שעות.

זמן ההתפחה יכול לנוע מ-4 שעות כאשר אין לנו סבלנות ועד 20 שעות. מיד אסביר איך בודקים שהבצק תפח מספיק.

ככל שניתן לו את הזמן שלו בהתפחה הוא יפתח טעמים עמוקים יותר ויהיה אוורירי יותר

והקירור במקרר חשוב כדי לעכב את פעולת המחמצת שאוהבת לתפוח בחום.

אני אוהב להכניס אותו ל-12 עד 14 שעות כשמדובר ב-20% מחמצת אבל לפעמים גם מושך אותו יותר זמן


מתכון מדריך מפורט מלא להכנת לחם שאור מחמצת בריא

חימום תנור (דקה 18:44 עד 20:25)

אחרי 11 שעות אפשר לבדוק מה מצבו של הלחם.

אנחנו נוגעים בו עם אצבע ותוקעים אותה בעדינות בבצק, כך שיווצר שקע קטן, עכשיו אנחנו שמים לב למהירות שבה הבצק חוזר לצורה המקורית שלו והשקע מתמלא (דקה 19:21)

אם הבצק חוזר מיד לצורה המקורית שלו סימן שהוא עדיין לא סיים את התפיחה שלו ואפשר לתת לו עוד שעה, שעתיים שלוש.

אם הוא לא חוזר בכלל לצורה המקורית או חוזר לאט מאוד מאוד סימן שעברנו את זמן ההתפחה והוא תפח יותר מידי, זה ישפיע על המרקם שלו ועל הצורה החיצונית אבל עדיין אפשר לאפות אותו. בכל מקרה לא נזרוק אותו

האידיאל שאנחנו מחפשים זה שהשקע יתמלא תוך כחמש שניות, מה שאומר שהבצק שלנו מושלם ומוכן לאפייה.

אנחנו מדליקים את התנור שלנו על מקסימום ושמים בו אבן אפייה או תבנית אפייה ועוד כלי קטן שנוכל לשים בו קרח.

הקרח יצור אדים שחשובים לנו, הסבר בהמשך)

קיימת גם שיטת אפייה בתוך סיר ברזל יצוק, אחד כבד שיש לו מכסה, במצב הזה מכניסים אותו לתנור כבר כשמפעילים אותו ונותנים לו לרתוח שעה שלמה ולספוג את החום. (אם משתמשים בסיר אין צורך בקרח)

ניתן לתנור שלנו לדלוק במשך שעה על טמפרטורת מקסימום (אם יש 250 מעלות זה נחמד, אם יש יותר חם זה אפילו עוד יותר נחמדוש)

ורק אחרי שעה נחזור להתעסק עם הבצק


אפייה שלב ראשון (דקה 20:26 עד 23:21)

הלחם יחכה בתוך המקרר עד ממש הרגע האחרון שהוא הרגע שבו נכניס את הלחם לתנור, אנחנו ממש כבר לקראת הסוף, אני אוהב להפוך את הבצק מהקערת התפחה על גבי נייר אפייה, כך אני יכול להרים את הנייר ולהניח אותו בתבנית בקלות.

אני עושה זאת בעדינות כדי שלא לאבד את האוויר שאספנו בהתפחה הארוכה

ואז חורץ את הלחם בעזרת סכין חדה מאוד.

סכין לא מספיק חדה תיקרע את הבצק ותגרום לו לאבד מהנפח שלו ונקבל לחם שטוח וכבד, נהוג להשתמש בסכיני גילוח של פעם שהם חדים כתער (קבלו משחק מילים קטן עלי חינם אין כסף, יש אותן למכירה בבתי מרקחת ויש אפילו ידית שאפשר להחזיק אותן בה בזהירות מבלי להפצע שמוכרים בעלי אקספרס)

יש שלל שיטות וצורות של חריצה ותוכלו למצוא מדריכים רבים ברשת לכך, אבל הרעיון שעומד מאחורי החריצה הזאת הוא זהה בכולם - בלחם יש המון נוזלים (80% זוכרים?) ובחום הרב של התנור הנוזלים יהפכו לאדים, קיטור ויחפשו לאן לצאת, אם לא נחרוץ את הלחם האדים ימצאו את הנקודה הכי חלשה בבצק ושם יפרצו ויתכן שהנקודה הזאת תהיה במקום מאוד לא נוח ויפה.

אנחנו רוצים שהמקום שבו הלחם יפלוט את האדים יהיה כמה שיותר גבוה כדי שהצורה שתתקבל תהיה צורה גבוהה ואצילית ולא שטוחה, ולכן נחרוץ אותו בעזרת הסכין בחלקו העליון.

החריצה צריכה להיות אחידה, עמוקה וארוכה. כלומר. אנחנו חורצים אותו בעומק של לפחות ס"מ אחד מצד אחד ועד הצד השני (דקה 21:55)

באיזור החריצה האדים ישתחחרו וירימו איתם את הבצק בתפיחה אחרונה לפני שיחזירו את נשמתם לבורא פרי הלחם.

נוציא את תבנית האפייה מהתנור ונעביר בעזרת נייר האפייה את הבצק לתוכה ומיד נכניס בחזרה לתנור החם.

ניקח כ-10 קוביות קרח ונזרוק לכלי הנוסף שהנחנו בתנור (דקה 22:24)

מטרת האדים היא שהקרום של הלחם לא יווצר מהר מידי בתנור יבש, אנחנו רוצים לתת ללחם כמה שיותר זמן לתפוח בתוך התנור ואם יווצר קרום מהר מידי הוא יתפוס את הבצק בתוכו ולא נקבל את מלוא פוטנציאל התפיחה.

אז אנחנו יוצרים סביבה לחה בעזרת הקרח. ולמה קרח ולא סתם מים או אפילו מים חמים? כיוון שקרח נמס לאט והאדים ישתחררו לאט יותר וימשכו זמן רב יותר בתוך התנור וכל המרבה הרי זה משובח.

במידה ואנחנו אופים עם סיר ברזל אז מכניסים את הלחם לסיר ומכסים אותו ואין צורך בקרח.

אנחנו משאירים את התנור על 250 מעלות ואופים את הלחם במשך 20 דקות.


המשך אפייה (דקה 23:22 עד 23:45)

החום הרב היה כדי לתת תפיחה כמה שיותר גבוהה, עכשיו אנחנו רוצים להמשיך לאפות אותו גם מבפנים ולתת לו צבע, אבל שלא ישרף ולכן נוריד את הטמפרטורה ל-200 מעלות ונמשיך לאפות את הלחם עוד 40 דקות)

במידה ואנחנו אופים בתוך סיר ברזל אפשר פשוט לפתוח את המכסה ולהוריד את הטמפרטורה ל-200 לאותו זמן אפייה.


מנוחה לאחר האפייה (דקה 23:45 עד סוף הסרטון)

זהו הגענו האחרון, בגדול אפשר כבר לבדוק את הלחם ואם הוא שחום וחתיך ויפה להוציא אותו מהתנור, אבל אני אוהב את הקרום שלי עבה ולכן אני מכבה את התנור לגמרי ומשאיר בתוכו את הלחם לעוד 15 דקות, ורק אחריהן מוציא את הכיכר מהתנור.

והשלב החשוב ביותר הגיע עכשיו - אנחנו שמים את הלחם בצד, רצוי על גבי איזה רשת כדי שיוכל לפלוט אדים מכל הצדדים שלו ועוזבים אותו להתקרר לו בכיף.

כמו בסטייק - אם לא נתאפק ונחתוך את הלחם האדים הרבים שעדיין כלואים בתוכו יגרמו לו להיות בצקי ולח ועבדנו כל כך קשה לא חבל ?

צריך לתת ללחם את הזמן שלו, לאדים להתקרר, למולקולות להתייצב, ולפה שלנו לרייר.

אחרי שהלחם הגיע לטמפרטורת החדר - לרוב כשעה, אפשר לחתוך אותו בעזרת סכין משוננת ולהנות מלחם שהכנתם במו ידכם תבורכו אמן אמן סלה.


אם השתגעתם והחלטתם להכין את המתכון - שתדעו שאני מצדיע לכם ושמח שאתם איתי בחווית הלידה הזאת.

36 שעות בערך לוקח לייצר את התינוק הזה עד שאפשר לטרוף אותו וזה לא מעט זמן, אבל הסבלנות משתלמת, וכל דבר טוב לוקח זמן. ואין דבר יותר מרשים מאשר לחם חתיך ותמיר ופריך שהכנתם במו ידכם.


ואם באמת הכנתם במו ידכם - אנא העלו לאינסטוש ותייגו אותי כדי שאוכל לראות, להתפעל ולשלוח לכם סמיילי מאוהב.



1 則留言


Dalia Shapira
Dalia Shapira
7月31日

שלום,

אני רואה שאתה לא עושה bulk fermentation.

מה בעצם מחליף את זה? מנסה את המתכון שלך, זה יהיה הפעם השלישית שאני מכינה לחם מחמצת.

תודה!

按讚
bottom of page